[34] Comp. Joel, Die Religionsphilosophie des Sohar. Leipzig, 1849, p. 240 ff. [↑]
[35] בשעתא דיתפסין צדיקייא במרעין או במכתשין בגין לכפרא על עלמא היו, כדין יתכפרון כל חובי דרא. מנלן מכל שייפי גופא. בשעתא דכל שייפין בעקאו ומרע סגי שרייא עלייהו שייפא חדא אצטריך לאלקאה בגין דיתסון כלהו. ומנו דרועה. דרועא אלקי ואפיקו מניה דמא כדין הא אסוותא לכל שייפי גופא. אוף הכי בני עלמא אינון שייפין דא עם דא. בשעתא דבעי קב.״ה למיהב אסוותא לעלמא אלקי לחד צדיקא בינייהו במרעין ובמכתשין ובגיניה יהיב אסוותא לכלא מנלן דכתיב והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעוונותיינו וגו׳ ובחברתי נרפא לנו ובחברתו אקזותא דדמא מכאן דאקיז דרועא, ובההוא חבורה נרפא לנו אסוותא הוא לנו לכל שייפין דגופא: זוהר חלק ג׳ דף רי״ח א׳ [↑]
[36] אנון נשמתין דבגנתא דעדן לתתא .… משטטי ומסתכלן באינון מאריהון דכאבין ובני מרעין ואנון דסבלין על יחודא דמאריהון ותאבין ואמרין ליה למשיהא בשעתא דאמרין ליה למשיחא צערא דישראל בגלותהון ואינון חייביא די בהון דלא מסתכלי למנדע למאריהון׳ ארים קלא ובכי על אינון חייבין דבהו הה״ד והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו. תייבין אינון נשמתין וקיימין באתרייהו. בגנתא דעדן אית היכלא חדא דאקרי היכלא דבני מרעין׳ כדין משיח עאל בההו היכלא וקארי לכל מרעין וכל כאבין כל יסוריהון דישראל דייתון עליה וכלהו אתיין עליה ואלמלא דאיהו אקיל מעלייהו דישראל ונטיל עליה׳ לא הוי בר נש דיכיל למסבל יסוריהון דישראל על עונשי דאוריתא. הה״ד אכן חליינו הוא נשא וגו׳ … כד הוו ישראל בארעא קדישא באינון פולחנין וקרבנין דהוו עבדי הוו מסלקין כל אינין מרעין ויסורין מעלמא. השתא משיח מסלק לון מבני עלמא: זוהר חלק ב׳ דף ריב א׳ [↑]
[37] Comp. Peter Beer, Geschichte der religiösen Secten der Juden. Berlin, 1822–23, vol. ii, p. 309, &c. [↑]
[38] ולא ידעתי אם ימחול יי לאשר הדפיסם אותם הספרים Comp. ארי נוהם ed. Fürst, Leipzig, 1840, p. 7. [↑]
II.
We now proceed to trace the date and origin of the Kabbalah. Taking the ex parte statement for what it is worth, viz., that this secret doctrine is of a pre-Adamite date, and that God himself propounded it to the angels in Paradise, we shall have to examine the age of the oldest documents which embody its tenets, and compare these doctrines with other systems, in order to ascertain the real date and origin of this theosophy. But before this is done, it will be necessary to summarize, as briefly as possible, those doctrines which are peculiar to the Kabbalah, or which it expounds and elaborates in an especial manner, and which constitute it a separate system within the precincts of Judaism. The doctrines are as follow:—
1. God is boundless in his nature. He has neither will, intention, desire, thought, language, nor action. He cannot be grasped and depicted; and, for this reason, is called En Soph, and as such he is in a certain sense not existent.
2. He is not the direct creator of the universe, since he could not will the creation; and since a creation proceeding directly from him would have to be as boundless and as perfect as he is himself.
3. He at first sent forth ten emanations, or Sephiroth, which are begotten, not made, and which are both infinite and finite.